בפנייה הגלגל הפנימי נוסע במעגל קטן יותר, ולכן הוא חייב לפנות יותר מהחיצוני.
אם שני הגלגלים היו פונים באותה זווית, אחד מהם היה נגרר הצידה בכל פנייה. גיאומטריית אקרמן היא מה שמונע את זה.
מאיפה זה מגיע
כל ארבעת הגלגלים צריכים להסתובב סביב נקודה משותפת אחת. הגלגל הפנימי קרוב יותר לנקודה הזו, ולכן רדיוס הפנייה שלו קטן יותר וזווית ההיגוי שלו חייבת להיות גדולה יותר.
התנאי לאקרמן מושלם
| δi | זווית ההיגוי של הגלגל הפנימי |
|---|---|
| δo | זווית ההיגוי של הגלגל החיצוני |
| t | מפשק הגלגלים |
| L | בסיס הגלגלים |
דוגמה: מפשק 1500 מ״מ, בסיס 2600 מ״מ, גלגל פנימי ב-30°. הגלגל החיצוני צריך לפנות 23.4° — הפרש של יותר משש מעלות.
שלוש גישות
| גישה | אחוז | למי |
|---|---|---|
| אקרמן מלא | ~100% | רכב רחוב. אין גרירה בחניה, אין שחיקה |
| אקרמן חלקי | 30–80% | רכב ספורטיבי — פשרה |
| אקרמן הפוך | שלילי | מרוץ. הגלגל החיצוני פונה יותר |
למה מכוניות מרוץ הופכות את זה: בפנייה מהירה כמעט כל העומס על הגלגל החיצוני, והפנימי כמעט מרחף. אקרמן מושלם היה נותן לגלגל הפנימי — זה שכמעט לא עובד — את הזווית הגדולה, ומכריח את החיצוני לעבוד בזווית סחף לא אופטימלית. באקרמן הפוך הגלגל שנושא את העומס מקבל את הזווית הנכונה.
התסמין שכולם מכירים
חריקה או "קפיצות" מהגלגלים בסיבוב הגה מלא בחניון, במיוחד במהירות זחילה. זה גלגל שנגרר הצידה כי הגיאומטריה לא מספקת מספיק הפרש זוויות.
ברכב רחוב תקין זה קל ומורגש רק על אספלט מחוספס. אם זה חזק ומלווה בקפיצות, כדאי לבדוק — לרוב זו לא גיאומטריית אקרמן אלא מפרק שחוק או מוט הגה עקום.
טווחי ייחוס להבנה בלבד. מפרט היצרן לדגם הספציפי גובר תמיד. אחרי כל שינוי במתלים חובה כיול.