ההפרש בין הכיוון שאליו הגלגל מצביע לכיוון שבו הוא באמת נע. בלי ההפרש הזה הרכב לא היה מסוגל לפנות בכלל.
למה בכלל יש הפרש
הגומי מתעוות. כשמסובבים את ההגה, הגלגל מצביע לכיוון החדש אבל הרכב עדיין נע בכיוון הישן. שטח המגע נמתח הצידה, והמתיחה הזו היא כוח הפנייה.
אין מתיחה — אין כוח. לכן זווית החלקה אפס פירושה אפס כוח צד.
העקומה
הכוח עולה כמעט ליניארית עם הזווית, מגיע לשיא, ואז יורד:
| זווית החלקה | מה קורה |
|---|---|
| 0°–3° | עלייה ליניארית. הרכב מרגיש מדויק ותגובתי |
| 4°–8° | אזור השיא. כאן הצמיג מייצר את מרב הכוח |
| 9°–15° | מעבר לשיא. הכוח יורד, הרכב מחליק |
| מעל 15° | החלקה של ממש. דריפט מתרחש כאן |
הצמיג מדבר איתך. השיפוע של העקומה לפני השיא הוא מה שהנהג מרגיש כ"תגובתיות". צמיג מסלול מגיע לשיא בזווית קטנה יותר ובשיפוע תלול יותר — ולכן הוא מרגיש חד, אבל גם מזהיר פחות לפני שהוא נגמר.
הקשר לתת-היגוי והיגוי-יתר
ההגדרה המדויקת של תת-היגוי אינה "הרכב לא פונה" אלא זווית ההחלקה הקדמית גדולה מהאחורית. היגוי-יתר הוא ההפך. כל הכוונון של הרכב — קפיצים, מוטות מייצבים, זוויות, לחצי אוויר — הוא ניסיון לאזן בין שתי הזוויות האלה.
הטווחים המוצגים כאן הם ערכי ייחוס כלליים, שנועדו להסביר עקרונות הנדסיים ואינם מהווים ערכי כיול לרכב מסוים. מפרט היצרן לדגם, לשנתון ולגרסה הספציפיים גובר תמיד. אחרי כל שינוי במתלים, בגובה הרכב או בגלגלים נדרש כיול במעבדה מוסמכת.
